השאיפה להיות ההורים הכי טובים היא כנראה הבסיס המשותף לכל מי שיש לו ילדים, לא משנה אם הם בני שנה, 6 או 16. אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא לדעת מתי ואיך לומר להם "לא". כולנו מודעים לחשיבות של הצבת גבולות לילדים, ולא פחות מכך גם בצורך לעמוד בהם, אבל בפועל - מדובר במשימה לא פשוטה בכלל.

"החוקים והגבולות הראשונים בהם נתקל הילד הם אלה שמציבים הוריו. גבולות ברורים ועקביים מעניקים לילד תחושת ביטחון. הם אף מעבירים לילד מסר שהוריו דואגים לו וכי ניתן לסמוך עליהם", כותבת מיכל דליות (סופר נני) באתר הבית שלה, ותסמכו עליה שהיא יודעת על מה היא מדברת.

הרצון להיות הורים מגניבים שהם גם חברים של הילדים שלהם, מתנגש לא פעם ביכולת שלנו להפעיל סמכות הורית, וכך פוגע ביכולת לחנך ולהעניק להם כלים להתמודדות עם החיים מחוץ לבית העוטף והמכיל. "ההורים היום מפחדים להיות הורים", אומרת גורו ההורות עינת נתן, "אין סמכות הורית, אנחנו מגדלים ילדים מפונקים, מחמיאים להם ללא הפסקה, מגדלים נסיכים ונסיכות ומתפלאים שבגיל 25 הם עדיין גרים אצלנו בבית".

על פי דליות, "ילדים שגדלו באווירה של חוסר גבולות ומתירנות מגלים היום הפרעות התנהגות", משהו שהיינו שמחים שידלג על ילדינו. בנוסף, לדבריה "יש להם דימוי עצמי נמוך יותר מאשר לילדים שגדלים בתוך גבולות ושמרנות". מצד שני, לא נרצה לוותר על הרצון לגדל ילדים שהם יותר חופשיים, עצמאיים, סקרנים ושובבים, כך שיש למצוא את שביל האמצע השברירי, כזה שישמור על גבולות מסוימים ובתוכם ייווצר מרחב בטוח בו ניתן להתנהל בחופשיות. כמובן מבלי לשכוח שיותר מדי חופש מוביל לשעמום, ריקנות ובלבול.

אז איך יודעים מהו המינון הנכון של חוקים בבית? ואיך אוכפים גבולות מבלי להיגרר למאבקי כוח? מדריכת ההורים עדי הרפז מסבירה על הקשר בין חוקים לגבולות: "חוק הוא כלל של 'עשה ואל תעשה' שתקף לכל בני הבית. ביסוד של כל חוק יש ערך שחשוב לכם כהורים וכמשפחה". כלומר הגבול הוא האופן בו מיישמים את החוק בפועל. חשוב לציין שלעומת החוקים, הגבולות הם אינם שווים לילדים ולהורים (שעת השינה, זמני מפגשים עם חברים ועוד) - ויש צורך להתאים את הגבולות לגילו וליכולתו המשתנה של הילד.

כללי הזהב של הצבת גבולות לילדים:

• ככל שנהיה שלמים יותר עם הגבול שאנחנו מציבים כהורים - כך יהיה לילד קל וברור יותר להפנימו. ילדים קולטים הכל, גם כשנדמה לנו שלא.
• פעולה לא מקובלת, כמו למשל אלימות - יש לעצור באופן מידי, ורק לאחר מכן להסביר לילד בנחת מדוע ההתנהגות הזו היא אסורה.
• חשוב לשמור על עקביות: אם הילד יודע שמותר לו זמן מסך של 30 דקות ביום, וביום מסוים יהיה לנו "נוח" לאפשר לו מעבר לכך - אנו נחבל בהפנמת הגבול על ידי הילד, וייתכן שיהיה עלינו לעבוד יותר קשה בהמשך.
• רצוי לתת דוגמא אישית: למשל אם נרצה שהילד לא יצעק, נצטרך להקפיד בעצמנו לא להרים את הקול. לכן נדרשת מידה מסוימת של איפוק.