Je T'aime, Ronit Elkabetz

"לאופן בו התלבשה היה תפקיד עמוק, מורכב ופוליטי": הסרט "ז׳ה טם, רונית אלקבץ", שהושק בתמיכת פקטורי 54, עוקב אחר הקולנוענית והשחקנית האגדית דרך ארון הבגדים שלה, וחושף כיצד נאבקה באמצעות אופנה למען נשים וקהילות מוחלשות

הסרט "ז׳ה טם, רונית אלקבץ" (HOT 8) הושק בהקרנת בכורה חגיגית במוזיאון תל אביב לאמנות, בתמיכת פקטורי 54. הסרט עוקב אחר רונית אלקבץ, מגדולות היוצרות, הבמאיות והשחקניות שידעה ישראל, שהלכה לעולמה באפריל 2016, בגיל 51 בלבד, לאחר מאבק במחלת הסרטן.

היצירה הדוקומנטרית, בבימויה של מורן איפרגן ובהפקת שלומי אלקבץ וגלית כחלון, מציגה פסיפס ארכיוני המציג רגעים חשובים ומרגשים דרך ארון הבגדים שלה. על ידי הסרטים שיצרה, הדמויות שגילמה והבגדים שבחרה ללבוש על המסך ומחוצה לו – נאבקה הקולנוענית והשחקנית האגדית למען נשים וקהילות מוחלשות.

דרך עדויות של קולגות וקטעי ארכיון, חושף הסרט כיצד הבנתה אלקבץ את זהותה האישית והציבורית באמצעות אופנה. ״ז׳ה טם, רונית אלקבץ״ הוא למעשה מאמר קולנועי ארכיבאי העוסק בכוח הפוליטי של הבגד, ביכולתו לשנות, לברוא מציאות, ולספר את סיפורם המרובד של המודחקים, המודרים והמדוכאים בדרך לא שגרתית, חוצה גבולות ומתוחכמת. זה סיפור על כוחו של הקולנוע, כוחו של המלבוש וכוחה של אישה אחת בלתי נשכחת שנאבקה בגופה וביצירתה למען החירות האנושית.

באמצעות היצירה הקולנועית, לצד תפקידה כנשיאת התנועה "אחותי" הפועלת לקידום נשים ומושתתת על עקרונות הפמיניזם המזרחי, העלתה אלקבץ לסדר היום בעיות בוערות ופעלה למען תיקון עוולות חברתיות. רגעי השיא הגיעו בשטיחים אדומים ובנאומים פומביים, כשהבולט והזכור ביותר היה נאומה בטקס פרסי אופיר, בו זכתה בפרס על הסרט "גט" וזעקה את זעקתן של נשים עגונות.

"לאופן בו היא התלבשה היה תפקיד עמוק, מורכב ופוליטי", מספרת לנו בראיון יוצרת הסרט, הבמאית מורן איפרגן. "היא חתרה תחת מושג היופי המקובל, ונתנה למלבוש מקום של כבוד - כבוד להיסטוריה, למשפחה, לגוף ולמקום. באופן בו התלבשה, היא עשתה מהלך של ייצוג, והעבירה מסר מעצים לנשים מקבוצות מוחלשות שונות, מסר שפירושו 'את יפה, את מלכה, תרימי ראש ולכי זקופה'".

מורן איפרגן היא במאית ועורכת עטורת שבחים. סרטיה הקצרים הוקרנו בפסטיבלים שונים ברחבי העולם. סרטה התיעודי "הקיר" הוקרן בבכורה בינלאומית בפסטיבל CINEMA DU REEL במרכז פומפידו בפריז, במרכז ברביקן בלונדון, בפסטיבל דוק לייפציג בגרמניה ועוד. כמו כן זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב 2017 והיה מועמד לפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר. "זה טם, רונית אלקבץ" הוא סרטה הארוך השני.

"לצערי את רונית עצמה לא הכרתי אישית, חלמתי לעבוד איתה או לפחות שהיא תראה את הסרטים שלי, אבל לא הספקתי", מספרת איפרגן. "בסרט הקצר הראשון שלי יש סצנה שבה אחותי צופה ברונית מגלמת את דמותה של ויויאן אמסלם בסרטה 'ולקחת לך אשה' ובוכה. הסרט והדמות שרונית מגלמת מאוד השפיעו עליה, עד היום".

איך נולד הסרט?

"כל הסרט בעצם התחיל מצילומים של 'מאחורי הקלעים' של התערוכה ״ז׳ה טם, רונית אלקבץ״ שהוצגה במוזיאון העיצוב בחולון ב-2017. פגשתי את שלומי אלקבץ במקרה והוא שאל אותי אם יש לי שעה פנויה לצלם את הבגדים של רונית שמגיעים מפריז לצורך התערוכה. משם זה התגלגל והתלוויתי ליערה קידר, האוצרת של התערוכה, לתקופת התחקיר וההקמה. בשבילי כבמאית זה היה אקסטרה מעניין כי אני לא מגיעה מתחום האופנה. למדתי המון משלומי ומיערה וכמובן מרונית עצמה, ממרכיבי האוסף, הקשר בין היצירה שלה לבין האופן בו התלבשה והתפקיד של המלבוש בחייה. הסיפורים מאחורי הבגדים והמפגש עם האנשים הקשורים לתערוכה גרמו לי לחשוב הרבה על אופנה ברובד העמוק ביותר שלה. זה היה שיעור מדהים".

ספרי לנו על תהליך העבודה.

"היו שני תהליכי עבודה שונים בתכלית בתוך הסרט. הראשון היה כאמור האיסוף וההתבוננות בתקופת הצילומים - שהיו אמורים להיות סרט קצר המתעד את מאחורי הקלעים של התערוכה. התהליך השני והיותר משמעותי היה העריכה. בתקופת הקורונה, כשהכל נעצר, עשיתי חישוב מסלול מחדש ביחס לסרט והתחלתי לערוך אותו כמעט מחדש, כשהבחירה הייתה להפריד בין התמונה לפסקול. כלומר להראות כמעט אך ורק ארכיונים מהסרטים של רונית או מסרטים בהם שיחקה, ולשמוע את הפסקול של העבודה על התערוכה. במקום סרט קלאסי, זה יצר מעין 'מאמר קולנועי' על כסות ומלבוש. מבחינתי זאת הייתה הדרך לומר מה שרציתי להגיד בצורה עמוקה יותר, יפה יותר ומדויקת יותר עבורי כבמאית. אז בעצם הקושי היה למצוא את השפה שלי והדרך הקולנועית שלי, כדי שאוכל להעביר את נקודת המבט שלי. תקופת העריכה הייתה שלב מתסכל, סיזיפי ועם הרבה גילויים, אבל שם נמצא בעצם הקסם. שם קורה הדבר. ניסוי קולנועי".

מהו בעינייך הרגע הכי חזק בסרט?

"אני נורא מתרגשת מהסצנה של אבנר ישר, בעלה של רונית, שמגיע למוזיאון בהקמה של התערוכה ועומד בשקט מול הסטנדים עם הבגדים של רונית, וממשש את הבגדים. תחושת חוסר או היעדר הגוף אל מול הבגד היא תחושה חזקה, והיא יכולה לטלטל. זה קורה לי עם הבגדים של אבא שלי ז״ל, שנפטר במהלך העריכה. רוחו ובגדיו שנותרו בארון השפיעו עליי מאוד בתקופה הזאת. עוד משהו חזק זה הקול שלה שמלווה את הסרט בחלקים מסוימים".

DISCOVER MORE