האופרה הישראלית מעלה הפקה מקורית חדשה לאחת האופרות האהובות והמבוצעות בעולם - "לה טרוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי. העלילה מתחברת אל האופנה העילית והאמנות העכשווית בפריז של ימינו, כשהיא מציגה תצוגות אופנה נוצצות ותערוכות אמנות אוונגרדיות כרקע לסיפורה הטראגי של ויולטה, גיבורת הסיפור.

עולם האופרה ועולם האופנה מנהלים דיאלוג עמוק. מאז ומעולם, התלבושות של האופרה היו גדולות מהחיים, והשפיעו על עולם האופנה. בית האופנה ולנטינו עיצב בזמנו תלבושות לאופרה ברומא, בית האופנה ז'יבנשי שיתף פעולה עם האופרה בפריז, ובית האופנה קום דה גרסון הציג פרויקט עם האופרה של וינה.

לכבוד עליית "לה טרוויאטה", ישבנו לשיחה עם מעצבת התלבושות של ההפקה, אניה ון קראג, שהגיעה במיוחד מדנמרק כדי לעבוד עם הצוות המקומי ולהכין את הדגמים עבור האופרה.

ספרי לנו על תהליך יצירת התלבושות עבור "לה טרוויאטה". איך ניגשת לפרויקט? מאיפה שאבת השראות?
"בכל פעם שאני מתחילה לעבוד על הפקת אופרה, אני משוחחת עם הבמאי על החלומות שלו ועל הסיפור אותו הוא רוצה להעביר. בהפקה הזו הבמאי אלסנדרו טאלבי רצה להתמקד ביופי נשי ומוות: קיבעון בעור הגוף כנקודה חוצצת. דמותה הראשית של ויולטה היא אמנית, שסביבתה אינה המאה ה-19, אלא העולם המודרני של אופנות ואמנות בפריז, לונדון ומילאנו. היא אמנית שעושה אירועים ופסלי נשים. ההתעסקות ביופי ומוות, בין אם טוב או רע, משמשים לי כמראה. הסתכלתי על מראה כסמל של יופי ועל מראות שבורות כסמל לחולי ומוות. פרחים גם, סמל טבע טהור ויופי, הם חלק משלל מטאפורות שבאו לידי ביטוי באופרה לצד מבט לתוך עולם האופנה. לדוגמא, המקהלה הייתה צריכה להיראות כקבוצה גדולה ומסוגננת של מעצבי אופנה, סוחרי אמנות, נערי שעשוע הלובשים שחור, כך שנדמים הם כקבוצה של פאשניסטיות. היה מעניין ליצור תלבושות לדמויות האלה כי אנו יודעים שבדרך כלל אנשי המקהלה לא נראים כמו דוגמנים".

ויולטה, הדמות הנשית הראשית, עוברת מסע אישי משמעותי לאורך האופרה. איך את מציגה את זה דרך עיצוב התלבושות?
"יש לה ארבע מלתחות. בראשונה היא חייבת להיראות כמו יצור פלאי - אמנית ידועה בין קהל בינלאומי. הבמאי רצה שהיא תיראה נהדר כמו ציפור אקזוטית, אך גם בו בזמן כאילו היא כלואה בתוך כלוב, ועל כן נוצרה השמלה עם מחוך בו היא מוגבלת מעט. ההשראה נובעת משמלות ההוט קוטור הידועות של אלכסנדר מקווין, וזה נחמד שיש אלמנטים מזהים בלבוש אופרה כאילו הייתה לובשת פריט שלו. היא מתחילה בשמלה לבנה, בסביבת בית חולים ועיצוב סט מינימלי הנע סביב חולי ואשפוז. כשהיא מתאהבת בטירוף באלפרדו, היא פורצת מהכלוב ועוברת לפרברים. שם היא חופשיה ולובשת שמלה מאוד פשוטה בצבע גוף. כאן זה לא המראה שחשוב, היא אינה מוצגת לראווה יותר.

בסצנת המסיבה במערכה השנייה, פלורה חברתה הטובה ומעצבת האופנה עורכת תצוגת אופנה בהשראת "יום המתים" של פרידה קאלו. ויולטה לובשת שמלה דומה למערכה הראשונה רק באדום, ידיה וגופה מכוסים באדום כמו טיפת דם על הבמה, ושוב היא כלואה במחוך מחניק, מוצגת לראווה עם כיסוי ראש. בנקודה זו האהבה בין אלפרדו וויולטה עלתה באש והתפוגגה. כיסוי ראשה הינו סמל לחתונה אך כאן גם לאבל. זהו שילוב מתנגש של עצב לצד יופי עוצר נשימה בו אתה הולך ללווייה של עצמך".

איזה אלמנטים מעולם האופנה הגבוהה באים לידי ביטוי באופרה הזו?
"שאבתי השראה בסצנות הריקוד ו"ום המתים" מגזרות השמלות של אלכסנדר מקווין וגוצ'י. המסכות ממרטין מרג׳יאלה. כאדם שמגיע מתחום האופנה ניתן לזהות את האלמנטים שאוחדו יחד. עוד לא ראיתי את כל ההרכב יחד אך אני מחכה לראות אם הצלחנו ליצור יצורים קטנים שנדמה כאילו הסתובבו בשבוע האופנה של מילאנו".

עבדת בעבר בבתי אופנה מובילים. מה משך אותך לעבוד באופרה?
"זה לא היה מקרי. אחרי שש שנים עם ג'ון גליאנו בבית האופנה של דיור ושנה וחצי בסטלה מקרטני, תמיד שילבתי תיאטרליות בתוך האופנה וההפך. כשעשיתי אופנה אהבתי לעבוד אצל גליאנו כי זה היה כמו בתיאטרון ויכולתי לעשות אופנה דרמטית. עשינו דברים גדולים ומשוגעים יותר כל פעם, הכל היה עמוס בקולקציות ללא זמן לנשום ולחשוב. ב-2005 במאי סרטים מקופנהגן שאל אותי אם ארצה לעשות הפקת תיאטרון, הסכמתי ועבדתי על הפרויקט לצד עבודתי אצל סטלה מקרטני. האופרה הגיעה למעשה דרך עשיית התיאטרון, לאחר הצעה מקספר הולסטן ב-2012. אופרה היא בעיניי המבחן לעיצוב וייצור תלבושות כיוון שאת עושה כמות גדולה של תלבושות - באופרות גדולות יש מקהלות של 100 אנשים על הבמה, ולכל אחד יש לפחות שלוש תלבושות. סך הכל 300 תלבושות, 400 ואף 500 תלבושות".

את חושבת שהרקע שלך בעולם האופנה נותן לך יתרון כלשהו ביחס למעצבות תלבושות אחרות? האם גישתך שונה?
"קשה להגיד. הייתי רוצה לקוות שתיאטרון ואופרה לא יתקיימו רק בעבר, ויציגו תחושה עכשווית גם אם הן מציירות בועה פנטסטית. אני רגילה לעבוד מול גוף, ובאופנה אומרים ש'הבגד הזה על הגוף הזה צריכים להיראות טוב עכשיו'. משלבים טכניקה, חייטות, נפח וצורה. באופן שונה, מעצבי תלבושות וסטים שמים דגש על נראות כללית, כלומר 'בסצנה הזו אנו צריכים הרבה אנשים באדום'. אני מקנאה ביכולת שלהם לראות קדימה, בגלל שאם משקיעים תשומת לב יתרה לא מצליחים לייצר 500 פריטים שסביר להניח שהקהל לא ישים לב להבדל בגימור שלהם מרחוק".

את רואה אופנה ככלי שביכולתו למשוך לאופרה קהל צעיר?
"אני רוצה לקוות שכן. זה נחמד שלא מסתכלים על האופרה רק כמשהו מהמאה ה-18 עם תלבושות שהוצאנו מהמחסן. לפעמים זה מרגיש שהאופרה היא אמנות ישנה שנעשתה עבור מלכים שהיה להם הרבה כסף. המוזיקה, הסיפור והדרמה המרוחקת, איך הוא התאהב בה אחרי חמש דקות ורגע אחרי זה מת. האופנה נותנת תחושה עכשווית ואני אוהבת להגיע לתיאטרון על מנת לראות משהו יפה בלי לדעת על מה מדברים בהצגה. זה נחמד אם יותר מעצבי אופנה וצעירים יעשו יותר דברים עכשוויים. בקופנהגן יש הרבה מעצבי אופנה שעושים תיאטרון, והחוויה של התלהבות ממשהו יפה היא חשובה לצעירים. הם חושבים שזה עולם אופנה ישן והמפגש עם אופנה מחדש הוא זוהר ומלהיב. אופרה בדומה לאופנה גבוהה היא בועת יוקרה, והעולם הזה חייב להיות נגיש לצעירים כי הוא משמר מלאכות ישנות - מחייטות ועד שירה המבוצעת על ידי בעלי מקצוע מעולים. בימינו, כשהכל נעשה מהר, חשוב לשמר את בועת היוקרה הזו".