נפרדים מאחת האמניות המזוהות בעולם, שהפכה נקודות, דלעות וחדרי מראות ליקום שלם שחיבר בין אמנות, אופנה ותרבות.

"My idea is to send the message of 'love forever' to all the people in the world through the polka dots, which are all about the universa and human being and living things".

 

 

 

 

קשה לחשוב על קוסאמה בלשון עבר אולי משום שהאמנות שלה מעולם לא הרגישה כמו משהו ששייך רק למוזיאון, אלא כמו מקום שאפשר להיכנס אליו: חדר שממשיך עד אינסוף, נקודה שמולידה עוד נקודה ועוד אחת, דלעת צהובה שהופכת כמעט לייצור חי. היום, כשנודע כי קוסאמה מתה בגיל 97, נדמה שהעולם מאבד לא רק אמנית גדולה, אלא אחת הדמויות הנדירות שהצליחו להפוך את השפה הפרטית, המוזרה והעמוקה שלה לשפה שכל כך הרבה אנשים מרגישים שהיא גם שלהם.

 

 קוסאמה נולדה ב-1929 במאטסומוטו שביפן, והחלה לצייר כבר בילדות. לאורך חייה היא הפכה חוויות נפשיות עוצמתיות, ובהן חזיונות ודימויים חוזרים, לחומר אמנותי. במקום להסתיר את העולם הפנימי שלה, היא בנתה ממנו יקום שלם: רשתות, נקודות, פרחים, דלעות, אובייקטים רכים וחדרים שבהם המראות מפרקות את הגבול בין הגוף לבין החלל. החזרתיות האובססיבית הייתה אצלה לא רק סגנון- היא הייתה דרך להתמודד עם תחושת האינסוף, עם הפחד מהיעלמות ועם הרצון להתמזג בתוך משהו גדול יותר מהעצמי.

 

 

 

אבל התרומה של קוסאמה לאמנות חורגת הרבה מעבר לאסתטיקה המזוהה איתה. בשנות ה-60, אחרי שעברה לניו יורק, היא הייתה חלק מהאוונגרד שפעל נגד המוסכמות של עולם האמנות- עולם שהיה אז גברי מאוד. היא יצרה מיצגים פרובוקטיביים, עבודות שעסקו בגוף, במיניות, בשלום ובמלחמת וייטנאם, והקדימה במובנים רבים את האמנות האימרסיבית שאנחנו מכירים היום. כבר אז היא הבינה שהצופה לא חייב לעמוד מול יצירה; הוא יכול להפוך לחלק ממנה. היא הייתה גם אייקון של צבע, אופנה ופופ־קאלצ'ר. הנקודות שלה עברו מהקנבס אל בגדים, תיקים, חלונות ראווה וחפצים, והחיבור הזה בין אמנות גבוהה, עיצוב ואופנה לא היה מובן מאליו בתקופה שבה החומות בין התחומים היו גבוהות בהרבה.

 

 

 

 

גם בישראל נוצר בשנים האחרונות מפגש בלתי נשכח עם היקום שלה. ב-2021 נפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות הרטרוספקטיבה "יאיוי קוסאמה: רטרוספקטיבה", שהייתה התערוכה הגדולה הראשונה שלה בישראל וסקרה כשמונים שנות יצירה- מציורים מוקדמים ועד מיצבים אימרסיביים וחדרי מראות.

 

קוסאמה, יותר מכל, הייתה שיעור בהתמדה. היא המשיכה לעבוד כמעט עד ימיה האחרונים, לצייר ליצור ולפתח את העולם שלה, גם אחרי עשורים של תהפוכות, דחייה ומאבקים אישיים. היא לא רק המציאה אסתטיקה שאי אפשר לטעות בה; היא בנתה לעצמה יקום, ואז הזמינה את כולנו להיכנס אליו. עכשיו, כשהיא איננה, הנקודות ימשיכו להתרבות, המראות ימשיכו לשכפל את האור, והאינסוף שלה- אולי דווקא בגלל שהוא בנוי מחזרה- ימשיך הלאה.

 

 

Photos: Getty Images